פגיעות סחוס בברך הן אחת הסיבות השכיחות לכאב, ירידה בתפקוד, ופגיעה באיכות החיים – גם בקרב ספורטאים ואנשים פעילים וגם בקרב האוכלוסייה הכללית. בניגוד לרקמות אחרות בגוף, הסחוס המפרקי כמעט ואינו מסוגל להחלים בעצמו, ולכן אבחון מדויק ובזמן הוא קריטי.
בפוסט זה תמצאו סקירה מקצועית, עדכנית ומבוססת על כל מה שחשוב לדעת על פגיעות סחוס בברך.
מהו סחוס מפרקי (סחוס היאליני) ומה תפקידו בברך?
הסחוס המפרקי הוא רקמה ייחודית, חלקה ולבנה המצפה את קצות העצמות במפרק הברך. תפקיד הסחוס:
- לאפשר תנועה חלקה עם חיכוך מינימלי במפרק
- לפזר עומסים ולבלום זעזועים
- להגן על העצם התת-סחוסית מפני שחיקה
ממה מורכב הסחוס?
- מים (המרכיב העיקרי) – תפקיד חשוב בבלימת זעזועים
- סיבי קולגן (בעיקר קולגן סוג 2) – מעניקים לסחוס חוזק מבני
- פרוטאוגליקנים – מולקולות היברידיות של חלבון/סוכרים שמתפקדות כ"ספוג" ביולוגי. הן קושרות מים ומאפשרות לסחוס לעמוד בעומסים
- כונדרוציטים – התאים שמייצרים ומתחזקים את הסחוס.
השילוב הייחודי הזה מאפשר לסחוס להיות חזק וגמיש בו-זמנית.
כיצד בנוי הסחוס ומדוע הוא כה פגיע?
לסחוס המפרקי מבנה מורכב שמאפשר את תפקידיו השונים. הסחוס בנוי משכבות שונות, שלכל אחת מאפיינים ייחודיים ויכולת התמודדות עם עומסים שונים (כוחות גזירה, דחיסה, מתיחה).
עם זאת, בניגוד לרוב הרקמות בגוף:
- אין בו כלי דם
- אין בו עצבים
- אין בו מערכת לימפה
ולכן יכולת הריפוי העצמית שלו מוגבלת. הסחוס "ניזון" מנוזל המפרק (הנוזל הסינוביאלי) ומהעצם התת-סחוסית שמתחתיו.
מה ייחודי לתאי הסחוס - ה"כונדרוציטים"?
כונדרוציטים הם התאים היחידים בסחוס. הם מגיבים לעומסים מכניים ולגירויים כימיים:
- עומס מבוקר ותנועה – שומרים על סחוס בריא
- עומס יתר, חבלות או חוסר תנועה – גורמים לפגיעה ברקמת הסחוס
בנוסף, גירויים כימיים במפרק (אנזימים שונים וגורמי גדילה) משפיעים על תפקוד הכונדרוציטים ולכן גם סביבה ביולוגית מאוזנת במפרק חשובה לבריאות הסחוס. זה הרציונל לחלק מהטיפולים בהזרקות.
עד כמה פגיעות סחוס שכיחות?
מחקרים מראים כי עד כ־36% מהספורטאים (בכלל הענפים) סובלים מפגיעות סחוס בדרגה משמעותית בברך, חלק משמעותי מהם לא תסמיניים (לא מרגישים זאת). כלומר – פגיעת סחוס אינה תמיד מורגשת, אך עלולה להחמיר עם הזמן, ולעורר כאב בהמשך.
למה פגיעת סחוס בברך גורמת לכאב - למרות שאין קצות עצבים בסחוס?
הסחוס המפרקי עצמו אינו מכיל עצבים, ולכן אינו מקור ישיר לכאב. עם זאת, כאשר הסחוס נפגע או נשחק, העומסים במפרק מועברים ישירות לעצם שמתחתיו. העצם עשירה בקצות עצב רגישים מאוד. בנוסף, פגיעת סחוס עלולה לעורר תגובה דלקתית במפרק, לגרום לגירוי של רקמת הסינוביה (רקמת החיבור במפרק), לנפיחות ולעלייה בלחץ התוך־מפרקי – כולם מקורות לכאב.
מעבר לכך, במקרים של פגיעת סחוס לא יציבה או כאשר נוצר גופיף חופשי במפרק, עלול להיווצר גירוי מכני ישיר: מקטע סחוס או סחוס־עצם עלול להיתקע בין משטחי המפרק בזמן תנועה, לגרום לחיכוך לא תקין, ל“קליקים”, לנעילות ולכאב חד. גירוי מכני מתמשך כזה מחמיר דלקת ומסביר מדוע גם פגיעה סחוסית ממוקדת או “קטנה” עלולה להיות כואבת ומגבילה.
כיצד מסווגים פגיעות סחוס בברך?
הסיווג הנפוץ לפגיעות סחוס ממוקמות מבוסס על 4 דרגות:
דרגה 1 – הסחוס מתרכך וניזוק באופן שטחי בלבד על פני השטח.
דרגה 2 – פגיעה חלקית בעובי הסחוס – עד 50% מעומקו.
דרגה 3 – פגיעה עמוקה בסחוס – מעל 50% מעומקו.
דרגה 4 – פגיעה מלאה ועמוקה בסחוס עם עצם חשופה.
מהם התסמינים השכיחים בפגיעות סחוסיות?
- כאב במאמץ ו/או במנוחה
- נפיחויות חוזרת בברך
- תחושת חריקות, נקישות או “קליקים”
- הגבלה בטווחי תנועה
כיצד מאבחנים פגיעת סחוס?
תשאול רפואי, בדיקה גופנית, וכן בדיקות הדמייה.
כדי להעריך בצורה אופטימלית פגיעות סחוס ממוקמות או טראומטיות יהיה צורך לרוב בצילומי רנטגן ובדיקת MRI. לעיתים נשלים גם בדיקת CT כתלות בפגיעה עצמה.
בשחיקת סחוס מפושטת ניתן להסתפק בצילומי רנטגן בלבד, למעט מצבים ספציפיים בהם קיימים תסמינים מכניים בברך: נעילות חוזרות, תחושה של גופיף חופשי לא יציב וכו' – אז, ברוב המקרים, מומלץ גם כן להשלים בדיקת MRI.
מה ההבדל בין שחיקת סחוס מפושטת לבין פגיעת סחוס ממוקדת?
- פגיעת סחוס ממוקדת (Focal cartilage defect)
פגיעה ממוקמת ומוגבלת, לרוב כתוצאה מחבלה, פגיעה ספורטיבית או הפרעה התפתחותית. במצבים אלו, במיוחד במטופלים צעירים ופעילים, קיימת הצדקה לטיפולי שחזור/תיקון סחוס מתקדמים במטרה לשמר מפרק בריא לאורך זמן. שחיקת סחוס מפושטת (אוסטיאוארתריטיס)
תהליך ניווני (שחיקתי) הדרגתי שבו הסחוס נפגע במספר אזורים נרחבים במפרק, לעיתים עם מעורבות של העצם, המניסקוסים והרקמות הרכות. הטיפול מתמקד בהקלה של תסמינים, שימור תפקוד ובמצב חמור ניתן לשקול ניתוח החלפת מפרק. ניתוחי שחזור/תיקון סחוס לרוב אינם מתאימים במצב זה.
מהם הטיפולים הלא ניתוחיים לפגיעת סחוס?
בחלק גדול מהמקרים – במיוחד בשלבים מוקדמים של פגיעה או כאשר מדובר בשחיקה מפושטת – הטיפול הלא ניתוחי יהיה הטיפול הראשוני:
- פיזיותרפיה מותאמת ושיפור שליטה שרירית
- התאמת עומסים ופעילות גופנית
- תרופות נוגדות כאב ודלקת
- הזרקות תוך-מפרקיות (בהתוויה נכונה)
- סדים ותומכים שונים
מה תפקידם של תוספים תזונתיים בטיפול בפגיעות סחוס?
חשוב להדגיש: תוספים אינם משקמים סחוס פגוע, אך חלקם עשויים להפחית כאב או לשפר תפקוד בטווח הקצר. לכן, תוספים יכולים להוות טיפול משלים לטיפולים אחרים.
אילו הזרקות תוך-מפרקיות ניתן לשקול?
בהתוויות המתאימות ניתן לשקול הזרקה של חומרים שונים: סטרואידים, חומצה היאלורונית, פלזמה עשירת טסיות (PRP). קיימים חומרים נוספים שנחקרו פחות. פרוט נוסף על הזרקות אלה ניתן למצוא בקישור זה.
חשוב להדגיש כי הזרקות אינן מייצרות סחוס, אך הן בעלות פוטנציאל לשפר רמת כאב ותפקוד למשך זמן משתנה ובכך לדחות טיפולים פולשניים יותר.
מתי נשקול טיפול ניתוחי?
- כשלון הטיפולים הלא ניתוחיים ובמצב בו קיים כאב משמעותי או בעיה תפקודית משמעותית
- תסמינים מכניים (נקישות, נעילות, נפיחויות חוזרות)
- בפגיעות מסוימות בהם מומלצת התערבות ניתוחית מוקדמת (לדוגמא: שבר טרי של שבב סחוס ועצם בתוך המפרק)
אילו ניתוחים קיימים לטיפול בפגיעות סחוס ממוקמות?
- קיבוע שבר של שבב סחוס/עצם (אוסטאוכונדרלי)
החזרת מקטע סחוס-עצם שניתק עקב חבלה וקיבועו במקום – בעיקר בצעירים. - כונדרופלסטיה (החלקה/שיוף של הסחוס)
ניקוי והחלקת אזורים פגועים לצורך ייצוב הפגיעה וניסיון להאט את התקדמותה. - גירוי מח עצם או מיקרו-שברים
יצירת חורים זעירים בעצם שיעודדו גורמים ממח-העצם ליצר רקמת תיקון מקומית. הרקמה שתיווצר שונה במאפיינים שלה מרקמת הסחוס המקורית. - השתלה עצמית של סחוס/עצם
Mosaicplasty / Osteochondral Autograft Transplantation (OAT)
העברת גלילים של סחוס ועצם תת-סחוסית מאזורים לא פגועים בברך (שאינם נושאי משקל) אל האזור של הפגיעה הסחוסית. בניתוח זה מבוצע למעשה "שחזור" של כלל המרכיבים של רקמת הסחוס המפרקי והעצם הסמוכה, אולם קיימת מגבלה של גודל. לא ניתן לקחת רקמה ללא מגבלה מאזורים בריאים בברך. - השתלת תאי סחוס עצמיים
Autologous Chondrocyte Transplantation / MACI
פרוצדורה שלא זמינה כעת בארץ בצורה מסחרית. מבוססת על הליך מתקדם דו-שלבי. בשלב ראשון נלקחת בניתוח זעיר פולשני רקמת סחוס בכמות קטנה מהברך. רקמה זו מועברת למעבדה להדגרה וגידול של תאי הסחוס, אותם לבסוף מעבירים לממברנה ביולוגית שתושתל בניתוח נוסף באזור הפגיעה הסחוסית. - השתלה של סחוס/עצם מתורם
Osteochondral Allograft Transplantation
פרוצדורה שלא זמינה כעת בארץ בצורה מסחרית, אך עתידה להיות זמינה בקרוב. ניתוח שמבוסס על השתלת גלילי סחוס/עצם ממקור של בנק רקמות (מתורמים שנפטרו). בניתוח זה מבוצע למעשה "שחזור" של כלל המרכיבים של רקמת הסחוס המפרקי והעצם הסמוכה. בניתוח זה אין מגבלת גודל, אך קיימות מגבלות אחרות הנוגעות לרקמה שמגיעה מבנק רקמות. מכיוון שלא ניתן לשמר את הרקמה מבלי לפגוע בתאים שבה, ניתן להשתמש בה עד כחודש ימים מיום הפקתה מהתורם. מגבלה זו מחייבת התאמה מהירה, הליך בדיקה מהיר בבנק הרקמות, העברה והשתלה בקבועי זמין מהירים. - חומרים שמהווים פיגומים מתקדמים מסוגים שונים (Scaffolds)
שתלים "חכמים" ביולוגים או סינטטיים המדמים את מבנה הסחוס והעצם ומעודדים ריפוי ביולוגי. יש סוגים שונים של מוצרים בדרגות שונות של תהליכי אישור ומחקר. - שינוי ציר גפה
מדובר בניתוח חוץ מפרקי שרלוונטי כאשר יש עיוות מבני ברגליים (רגלי X או רגלי X). בניתוח זה מתקנים את העיוות על מנת להוריד עומסים מחלקים שונים בברך.
כמה זמן נמשך השיקום לאחר הניתוחים הללו ?
השיקום הוא מרכיב קריטי בהצלחת הטיפול והוא משתנה בין הניתוחים השונים. גם המגבלות הראשוניות לאחר הניתוח (קביים, סדים) משתנות כתלות בפגיעה ובניתוח שבוצע.
משך השיקום בין 6-12 שבועות בניתוח ניקוי/שיוף ועד 6 עד 9 חודשים בניתוחי ההשתלה השונים.
מה משפיע על ההחלטה איזה ניתוח מתאים ?
המקרים של פגיעות סחוסיות הם מורכבים וקיימים גורמים שונים שיש להתחשב בהם לצורך התאמת הטיפול. ברור מקצועי ומקיף עם אבחנה מדויקת והתחשבות בגורמים העיקריים הללו יוביל להתאמה מיטבית של הטיפול:
גורמים הקשורים במטופל:
- גיל: צעיר לעומת מבוגר
- רמת פעילות: ספורטאי עלית לעומת אדם פעיל שעוסק בפעילות באופן חובבני
- תסמינים: חומרת תסמינים (כאב, נפיחות, הגבלה תפקודית וכו')
- ציפיות ושאיפות המטופל/ת
- היענות: מחויבות לשיקום ורצון להשתקם
- בריאות: עישון, BMI, ומצב רפואי כללי
גורמים הקשורים לפגיעה:
- גודל הפגיעה: קוטר מקסימלי
- עומק הפגיעה: חלקי או עובי מלא
- מיקום הפגיעה: אזור נושא משקל או אחר, איזו עצם
- מספר הפגיעות: פגיעה מבודדת או פגיעות רבות
- משך: פציעה חריפה או כרונית (ממושכת)
גורמים הקשורים לסביבה המפרקית:
- ציר הרגליים (ורוס/ולגוס – רגלי "O" או רגלי "X")
- יציבות המפרק (תפקוד ושלמות הרצועות השונות)
- מצב המניסקוסים (תקינים/קרועים)
רק שקלול, הבנה, והתחשבות בכלל הגורמים הללו יבטיחו טיפול מותאם עם תוצאות צפויות.
לסיכום
פגיעות סחוס בברך הן אתגר מורכב, אך כיום קיימים כלים מתקדמים לשימור מפרק, שיפור תפקוד והפחתת כאב שיאפשרו חזרה לפעילות במקרים מתאימים.
אם אתם סובלים מכאבי ברך מתמשכים, נפיחות חוזרת או ירידה בתפקוד – אבחון מוקדם וייעוץ מקצועי יכולים לעשות הבדל משמעותי. פנו לבדיקה מסודרת אצל איש מקצוע לפני שהבעיה מחמירה.
