פציעות ההמסטרינגס הן מהשכיחות ביותר בספורט – נפוצות בענפי הריצה, הכדורגל, אתלטיקה, ועוד. הן מהוות עד רבע מהפציעות בספורט קבוצתי תחרותי ויכולות להשבית שחקן בין שבועיים למספר חודשים. האתגר המשמעותי בפציעות אלה הוא שיעור החזרה הגבוה – עד 60% (!) מהספורטאים ייפצעו שוב באזור זה.
מי הם בכלל ההמסטרינגס?
קבוצת שרירי ההמסטרינגס מורכבת משלושה שרירים בירך האחורית:
- Biceps femoris
- Semitendinosus
- Semimembranosus
ההמסטרינגס מתחילים בחלק האחורי תחתון של עצם האגן (האישיום) ועוברים בירך האחורית עד לעצמות השוק (הטיביה והפיבולה). הם חוצים בדרכם שני מפרקים: מפרק הירך ומפרק הברך, ולכן מופעלים עליהם עומסים מגוונים בכל פעולה שאנו מבצעים בפלג גוף תחתון.
תפקידם העיקרי הוא כיפוף הברך ופשיטה (או יישור) בירך. תפקידים נוספים כוללים בלימה וייצוב של הברך ופלג הגוף התחתון במגוון פעילויות.
נקודת התורפה של ההמסטרינגס (כמו של שרירים נוספים בגוף) היא אזור המעבר בין השריר עצמו (היחידה המתכווצת שמייצרת כח) לגיד (היחידה האלסטית שמעבירה את הכח ומתחברת לעצם). לכל שריר שני אזורי מעבר כאלה משני צידיו.
מהם מנגנוני הפציעה השכיחים בפגיעות המסטרינגס?
שני מנגנוני הפציעה העיקריים:
פציעת ריצה מהירה : המנגנון השכיח ביותר. הפגיעה מתרחשת במהירות מקסימלית (לדוגמא: אימוני ספרינט). במאמץ זה שרירי ההמסטריגנס בולמים את הרגל באמצעות כיווץ אקסצנטרי (כיווץ בזמן התארכות). בשלב שמקדים את הנגיעה החוזרת של כף הרגל בקרקע והעברת המשקל לרגל הנוחתת, הירך בכיפוף והברך מתיישרת בהדרגה לקראת הנחיתה. הפגיעות במגנון זה יהיו לרוב בחלק המקורב של שריר/גיד Biceps Femoris.
פציעת מתיחה: נגרמת מכיפוף ירך משמעותי בשילוב ברך כמעט ישרה (תנועות שנפוצות בריקוד, התעמלות או גלישה), במצב זה ההמסטרינגס במתח פאסיבי מקסימלי. פציעה זו מערבת יותר את ה- semimembranosus.
קיימים גם מנגונים טראומתיים נוספים.
מי בסיכון גבוה יותר לפציעות המסטרינגס?
- ספורטאים עם פציעה קודמת בהמסטרינגס.
- גברים יותר מנשים.
- ספורטאים מבוגרים יותר.
- כאשר יש חוסר איזון בין כוח שריר הארבע־ראשי לכח שרירי ההמסטרינגס, חולשת שרירי ליבה.
- פעילות בזמן עייפות או העדר התאוששות מספקת.
- עומס יתר.
מהם סוגי פציעות ההמסטרינגס?
פגיעה בשריר עצמו (Myofascial Injury)
קרע קטן או מתיחה בתוך סיבי השריר. ילווה ברוב בכאב חד, שטחי יחסית, ללא הגבלות תפקודיות ניכרות. לעיתים תופיע נפיחות קלה או שטף דם קל על פני העור באזור הפגיעה.
פגיעה במעבר שריר-גיד (Musculotendinous Junction)
פגיעה באזור המעבר בין סיבי השריר לרקמת הגיד – פציעת ריצה שכיחה. הכאב יהיה ממוקד יותר, לעיתים מורגש ככאב עמוק יותר בירך. החמרה ניכרת בכאב בהפעלת השריר כנגד התנגדות.
פגיעה תוך-גידית (Intratendinous Tear)
קרע פנימי בתוך הגיד. מאופיין בכאב ממושך יותר, תחושת "תפיסה" עמוקה, חולשה בהפעלת השריר והגיד לאורך זמן ממושך יותר.
פגיעה בגיד/ים בסמוך לחיבור לעצם (Proximal Tendon Injury)
פגיעה בגיד או במספר גידים בחלק המקורב שמתחבר לעצם האישיום באגן. לעיתים מדובר בניתוק של הגיד מהעצם. יאופיין בכאב חד סמוך לישבן, לעיתים "קליק" בזמן הפציעה, המטומה נרחבת, קושי בישיבה או ריצה. צליעה.
איך מאבחנים פציעות המסטרינגס?
האבחון מתחיל בהבנת התסמינים ומנגנון הפציעה. בהמשך תבוצע בדיקה גופנית שיכולה להדגים ממצאים על פני העור בירך האחורית (נפיחות, שטפי דם, עיוות רקמה), כאב בירך האחורית, ירידה בכוח של ההמסטרינגס, טווח תנועה מוגבל של הירך והברך. לעיתים יופיעו גם תסמינים עצביים שנובעים מהקירבה של העצב הסיאטי לגידים המקורבים לעצם האישיום.
בפציעות המשמעותיות יותר יהיה מקום להשלים בדיקות הדמייה:
צילום רנטגן של האגן : יאפשר לזהות פגיעות "תלישה" מעצם האגן. בפגיעות אלה הגיד נתלש מהעצם ולעיתים נתלש איתו חלקיק עצם שניתן לזהות בצילום רנטגן.
אולטרסאונד: ידגים את השרירים והגידים.
MRI: הבדיקה המדויקת ביותר לזיהוי פגיעות בשרירים ובגידי ההמסטרינגס. בדיקה זו תאפשר גם לאפיין את הפגיעה במלואה – אילו גידים או שרירים נפגעו, להבדיל בין קרעים חלקיים למלאים, מדידה של מרחק הגיד מהעצם במצבים של תלישה, ועוד.
מהם הטיפולים השונים לפציעות המסטרינגס ?
הטיפולים משתנים בהתאם לסוג הפגיעות וייקבעו לאחר שקיימת אבחנה סופית.
בפגיעות בשריר:
- מנוחה יחסית למשך כמספר ימים עד שבוע.
- קרור מקומי בימים הראשונים.
- התחלה של הנעה של האזור וחיזוק מתון בשלב מוקדם (פיזיותרפיה).
- חזרה הדרגתית לפעילות תוך כשבוע עד 3 שבועות.
- משככי כאבים במצב של כאב משמעותי שמונע תנועה.
בפגיעות תוך גידיות (קרעים חלקיים):
אלה פגיעות משמעותיות יותר ורקמת הגיד מחלימה לאט יותר.
- מנוחה יחסית והימנעות מתנועות פרובוקטיביות להמסטרינגס למשך כ-10 ימים במינימום.
- קרור מקומי בימים הראשונים.
- שיקום פיזיותרפי זהיר וממושך יחסית (כחודשיים עד 4 חודשים) שיכלול חיזוק ממוקד יותר באורכים שונים של השריר.
- חזרה מוקדמת לפעילות מלאה ובמיוחד לספרינטים מעלה סיכון לפציעה חוזרת ולעיכוב ריפוי.
- משככי כאבים במצב של כאב משמעותי שמונע הנעה.
בפגיעות בצומת גיד-שריר:
- מנוחה יחסית לזמן מוגבל, הורדת עומס, קירור מקומי.
- ניתן לבצע הנעה של האזור ולתרגל טווח תנועה בשלב מוקדם.
- שיקום פיזיותרפי המשלב תרגול של ההמסטרינגס וחיזוקים. דגש על מאמצים אקסצנטריים. ימשך כ-4 עד 8 שבועות.
- חזרה הדרגתית לפעילות תוך תרגול מאמצים ספורטיביים עצימים באופן מבודד ומבוקר לפני החזרה.
- משככי כאבים במצב של כאב משמעותי שמונע הנעה.
בפגיעות בגידים המקורבים של ההמסטרינגס:
בקרעים מלאים באזור זה יש להתחשב במאפייני הספורטאי (סוג ורמת פעילות), מאפייני הפציעה (מספר גידים מעורבים, מידת התרחקות הגידים מהעצם, ועוד), והתסמינים.
הטיפול השיקומי הלא-ניתוחי יתאים במצבים של גיל מבוגר יותר, רמת פעילות קלה יותר, מעורבות של אחד או שני גידים בלבד, וללא התרחקות של הגידים מהעצם. בנוסף, במצבים בהם התסמינים והמגבלה התפקודית מינימליים למרות הפגיעה. משך טיפול כמספר חודשים.
הטיפול הניתוחי יתאים במצבים של גיל צעיר יותר, רמת פעילות גבוהה, מעורבות של שניים/שלושה גידים עם התרחקות הגידים מהעצם במעל 2 ס"מ. בניתוח מבצעים חיבור מחדש של הגידים לעצם האישיום בשיטה פתוחה, אנדוסקופית (זעיר פולשנית), או משולבת. משך השיקום לאחר הניתוח כ-4 עד 6 חודשים. בתקופה הראשונית לאחר הניתוח יומלץ על שימוש בקביים עם דריכה מבוקרת למשך כמספר שבועות, הימנעות מהפעלת שרירי ההמסטריגנס או מתיחה שלהם בשבועות הראשונים, והפעלה הדרגתית עם תרגולים מתאימים החל משבוע 6-8.
האם הזרקות הן טיפול מקובל לפגיעות המסטריגנס?
בחלק מהפגיעות ניתן לשקול תוספת של הזרקה של חומר ביולוגי כדוגמת פלזמה עשירת טסיות (PRP). הזרקות אלה יבוצעו לרוב בהנחייה של אולטרסאונד. טיפול זה בעל פוטנציאל לשפר רמת כאב, לשפר תפקוד, ובשאיפה לזרז החלמה. עם זאת, חשוב לדעת שההוכחות על היעילות של טיפולים אלה אינן מוחלטות ומחקרים שונים לא הדגימו עליונות של טיפול זה על טיפולים אחרים.
הרציונל המנחה בטיפולים אלה הוא העובדה שמדובר בטיפול בטוח שלא מבוסס על חומרים מלאכותיים, ובעל פוטנציאל לשפר החלמה ותפקוד.
במצבים כרוניים של כאב או פציעה ממושכת שמלווים בקושי בחזרה לפעילות לאחר שכבר בוצע טיפול שיקומי/פיזיותרפי מותאם – הזרקות אלה הם אפשרות טיפולית מקובלת.
אילו תרגילים באמת עוזרים בשיקום?
חשוב שכל תרגול ילווה בתחילה על ידי אנשי מקצוע (פיזיותרפיסטים או מאמנים מוסמכים) כדי לוודא התאמה וביצוע נכון.
הטיפולים שהוכחו כיעילים הם תוכניות של תרגול הדרגתי שכולל:
- פרוטוקולי תרגול אקסצנטרי (תרגול השריר בכיווץ תוך התארכות), בדומה לפרוטוקול L של אסקלינג או תרגיל ההמסטרינגס הנורדי.
- בהמשך תרגול משולב אקצנטרי וקונצנטרי להמסטרינגס (תרגול השריר בכיווץ תוך התארכות ובכיווץ תוך התקצרות).
- חיזוק שרירי ליבה ותרגול יציבות אגן.
איך מונעים פגיעות המסטריגנס?
תוכניות מניעה עובדות – אם מתמידים בהן.
- תרגול קבוע של תרגיל ההמסטרינגס הנורדי (Nordic Hamstring) הוכח כמפחית עד 50% מהפציעות.
- תוכנית FIFA 11+ המשלבת חימום דינמי, תרגילי כוח ויציבות – גם כן הוכחה כמפחיתה פציעות המסטריגנס.
לסיכום
פציעות המסטרינגס הן פציעות שכיחות ומגוונות. מ"מתיחה" קלה ועד קרע מלא בגידים בקרבת האגן. הן מתרחשות לרוב במאמצים של ריצה מהירה או מתיחה קיצונית של השרירים והגידים. עומס יתר, עייפות או חוסר איזון בין קבוצות שרירים תורמים לפגיעות אלה. אבחון מדויק הוא המפתח לטיפול מותאם שלרוב יכלול תהליך שיקום-פיזיותרפיה. ניתוח יומלץ במיעוט המקרים ובפגיעות ספציפיות. תוכניות מניעה מבוססות מחקר הוכחו כיעילות בהפחתת שיעור הפציעות בכ־50%, כאשר מבוצעות באופן עקבי. עם זאת, גם טיפול מצוין לא יפצה על חזרה מוקדמת מדי לפעילות – חזרה לפני שיקום מלא של כוח, גמישות וביטחון בתנועה עלולה להסתיים בפציעה חוזרת חמורה יותר ובהיעדרות ממושכת מפעילות.