במאמר מערכת במהדורת נובמבר של הירחון של החברה האירופאית לטראומת ספורט, ניתוחי ברך וארתרוסקופיות (ראו קישור לתקציר בהמשך), מסכמים הכותבים (מנתחי ברך ידועים, מוכרים ומוערכים מאירופה) את המהפיכה של העשור האחרון בכל מה שנוגע לטיפול הניתוחי בקרעים במניסקוס.
המניסקוסים הם שני מבנים חצי עגולים העשויים סחוס פיברוטי (Fibrocartilage) וממוקמים בין משטחי הסחוס המפרקי של הפמור (עצם הירך) והטיביה (עצם השוק) במדורי הברך הפנימי והחיצוני. התפקידים העיקריים של המניסקוסים הם ספיגת זעזועים והעברת עומסים בברך, בעיקר באמצעות פיזור של לחץ מכני על פני משטח גדול של סחוס מפרקי. פגיעה בתפקוד הסהרונים ידועה כגורם סיכון לאיבוד הסחוס המפרקי ולהתפתחות שינויים שחיקתיים במפרק. 
אם בעבר, הטיפול הניתוחי השכיח בקרעים של המניסקוס היה הוצאה חלקית של החלקים הקרועים של המניסקוס, הרי שבמאמר זה סוקרים הכותבים את שינוי התפיסה באשר לניתוחי תיקון/תפירה של המניסקוסים וההבנה שגם בקרעים שנחשבו בעבר לא ברי תיקון וגם במטופלים שלא נחשבו בעבר המטופלים האידיאלים שיפיקו תועלת מתיקון/תפירת מניסקוס, יש מקום לשקול תיקון/תפירה של המניסקוס במקום הוצאה של החלק הקרוע של המניסקוס.
ממצאים מחקריים, טכניקות ניתוחיות שהשתפרו וכן הבנה מעמיקה יותר של פציעות אלו מחייבים חשיבה מחודשת על ההתוויות (אינדיקציות) לניתוח לתיקון קרע במניסקוס ומדגישים את החשיבות של שמירה על רקמת המניסקוס, במידת האפשר.
כדי להגיע להחלטה הטיפולית האופטימלית בכל מקרה של קרע במניסקוס, יש לבצע שכלול של כל ההבטים: מאפייני המטופל, מאפייני הקרע, חסרונות/יתרונות של כל טיפול, סיכונים של כל טיפול, שיקום צפוי לאחר כל טיפול, צפי לחזרה לפעילות ספורטיבית לאחר הטיפול וכן ההשלכות ארוכות הטווח. דאגו להתייעץ אך ורק עם גורמים מקצועיים על מנת להבטיח קבלת החלטות נכונה וטיפול מיטבי.
