בפרסום מהשבוע האחרון באחד מהירחונים החשובים בעולם רפואת הספורט (הירחון הבריטי לרפואת ספורט – BJSM) מופיעות תובנות מבוססות מחקר על הסיכון לשחיקת סחוס בברך בקרב רצים חובבנים. והנתונים מעודדים….
העובדות
- ברצים שלא סובלים משחיקה תסמינית של הברכיים (אוסטאוארתריטיס), ריצה ברמה חובבנית אינה מזיקה לסחוס המפרקי בברך.
- יש עדויות שריצות ברמה חובבנית יכולות לשמש כגורם מגן מפני התפתחות שחיקה של מפרק הברך והירך.
- בהשוואה לרצים חובבנים, שיעורים גבוהים יותר של שחיקה בברך ובירך דווחו בקרב מי שאינם רצים וכן בקרב רצי עלית.
- לא ידוע עדיין אם הקשר בין ריצה ברמה מקצוענית לשחיקה במפרקים הוא קשר של סיבה-תוצאה או בשל גורמים אחרים שקשורים לשחיקה במפרקים (ערפלנים) כגון: פציעות קודמות.
מה אם אתם כבר סובלים משחיקת סחוס בברך ?
- רצים עם שחיקת סחוס בברך יכולים להמשיך לרוץ, אך מומלץ לרוץ בתדירות נמוכה יותר שתאפשר זמן מספק לסחוס המפרקי להתאושש בין אימוני ריצה.
- ברצים מעל גיל 50 לא הוכח שריצה מאיצה התקדמות של שחיקת סחוס קיימת בברך.
- על סמך הידוע לנו כיום, אין סיבה להמליץ לרצים עם שחיקת סחוס בברך שמצליחים להתמודד עם התסמינים שלהם להפסיק לרוץ.
חשוב לזכור
- נזק קודם בברך לאחר פציעות קודמות (כדוגמת: חוסר יציבות של המפרק, פגיעה משמעותית ברקמות המגינות על הברך כגון מניסקוסים וכו') עלול להאיץ תהליכים שחיקתיים ולכן מומלץ להיבדק על ידי מומחה בתחום, בטרם מבצעים מאמצי ריצה משמעותיים.
- אם הברך מגיבה לריצה עם הופעת תסמינים של כאבים, נפיחות, הגבלה בטווחי תנועה או הגבלות תפקודיות - מומלץ שלא להמשיך במאמצים אלה לפני השלמת ברור מסודר וקבלת המלצות ממומחה בתחום.
- אם אימצתם/ן שגרת אימוני ריצה שנוח לכם/ן איתה, בנוכחות של שינויים שחיקתיים בברך, חשוב מאוד ללמוד "להקשיב לגוף" ולבצע התאמות נדרשות בתוכנית האימונים באופן שוטף, על מנת להימנע מתסמינים לא רצויים ונזק אפשרי למפרק.
