פציעות נינג'ה – מה חשוב לדעת ואיך להוריד סיכונים?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב google
Google+

אימוני "נינג'ה", המשלבים אתגרים גופניים מתחומי הטיפוס, הפרקור, התעמלות מכשירים, קליסטניקס וענפים נוספים הפכו פופולריים בקרב רבים בעת האחרונה, בעיקר על רקע ההצלחה של תוכניות ה"נינג'ה" המשודרות ברחבי העולם ובישראל. כפעילות גופנית, אימוני הנינג'ה משלבים אתגרים/מכשולים המחייבים עבודה של קבוצות שרירים מגוונות תוך תרגול מרכיבים שונים של כושר גופני (סיבולת שריר, כח מתפרץ, קואורדינציה, זריזות, שיווי משקל, גמישות, דיוק ועוד) ובשילוב עם תפקודים קוגניטיביים שונים (ריכוז, תפיסה, תגובה לגירויים, תכנון, קשר עין-יד/רגל, תפיסה מרחבית ועוד). הפוטנציאל לתרגול ושיפור בכל המרכיבים הללו הוא אחד היתרונות המובהקים של ענף ספורט זה.

 

עם זאת, כמו בכל ענף ספורט, קיים הסיכון לפציעות. פציעות שכאלה תועדו לא אחת בשידורי תוכניות הנינג'ה השונות ברחבי העולם ורבות נוספות מתרחשות יום יום במתחמי האימונים השונים. בשל הפופולריות החדשה יחסית של אימונים אלה, לא קיימים נתונים אמינים בספרות הרפואית באשר למאפיינים ולשכיחות של פציעות "נינג'ה". ידע כזה חשוב למתאמנים, למאמנים וכן לבעלי המתחמים בהם מבוצעים האימונים הללו על מנת להתמודד טוב יותר עם הפציעות השכיחות בענף ואף להימנע מהן.

מה ידוע?

בסקר שכלל  160 מתאמני נינג'ה בארצות הברית נמצא כי  42% מהנשאלים דיווחו על פציעה במהלך 6 החודשים שקדמו לסקר, כאשר הסיבות השכיחות לפציעות היו: אימון יתר, תכנון לא נכון במעבר מכשול וטכניקה ויכולת לא אופטימליות. המכשולים המועדים לפציעות היו: לייץ (Laches), סולם הסלמון, הקיר וסיבה חשובה נוספת היתה מיקום לא נכון של מזרון לנחיתה לאחר מכשול.

 

בהעדר נתונים רשמיים על פציעות אופייניות לאימוני "נינג'ה" מובאת להלן סקירה המבוססת על דיווחים ברשת על פציעות שתועדו בתוכניות הנינג'ה השונות בעולם, פציעות אופייניות לענפי ספורט המשלבים אתגרים גופניים דומים וכן ניסיון קליני של ד"ר ניב מרום הנסמך על טיפול בספורטאי נינג'ה מהארץ ומהעולם.

פציעות ראש

זעזוע מוח (Concussion) היא פגיעה לא שכיחה, אך דווחה בהקשר לנינג'ה. מדובר בפגיעה טראומתית ברקמת המח כתוצאה ממכה ישירה לראש (התקלות במכשול/נפילה על הראש וכו') שלא בהכרח תלווה באיבוד הכרה. ללא אבחנה נכונה והתאוששות מתאימה, הספורטאי נמצא בסיכון לפגיעה משמעותית יותר באם יחווה זעזוע מוח נוסף ובטרם התאושש מהפגיעה הראשונה (second impact syndrome). סימנים נפוצים לזעזוע מוח: הפרעות ביציבות, קושי בדיבור ובריכוז, תחושת סחרחורת, עייפות, כאבי ראש, שינויי מצב רוח, הפרעות שינה ועוד. חזרה לפעילות מלאה מתאפשרת רק לאחר חלוף כל הסימפטומים שחווה הספורטאי וכן עמידה בקריטריונים של חזרה לפעילות כפי שמוגדרים בתוכניות שיקום ייעודיות לפגיעה זו.

פציעות גפה עליונה

פריקת כתף טראומתית היא אחת מפציעות הכתף השכיחות ביותר. כמפרק עם טווחי תנועה גדולים, למבנים בתוך מפרק הכתף ומחוצה לו יש תפקיד מפתח ביציבות המפרק. במנחים מסוימים של היד שנפוצים בפעילות נינג'ה, העומס על הרקמות המייצבות גדול ובשילוב כח חיצוני משמעותי מספיק, הכתף יכולה לפרוק. פריקת כתף קדמית היא השכיחה ביותר: ראש עצם הזרוע הכדורי יוצא קדימה מהשקע הרדוד של עצם השכמה. סימנים נפוצים לפריקה: תחושה מיידית של אובדן שליטה על היד, כאב משמעותי ועיוות באזור הכתף. חזרה של הפריקה מתרחשת פעמים רבות באופן ספונטני, אך לעיתים נדרשת מניפולציה להחזרה של הכתף שעדיף שתבוצע במסגרת רפואית, אולם יכולה להתבצע על ידי איש מקצוע מיומן גם בשטח. הדמיה עם צילומי רנטגן תאשר חזרה של הכתף ותוכל להצביע אם נגרם נזק לעצמות. הדמייה מתקדמת יותר כדוגמת MRI תוכל להראות נזק אפשרי לרקמות הרכות בכתף וסביבה. הטיפול הראשוני לאחר פריקה יכלול לרוב מתלה לזמן מוגבל ומשככי כאבים. בהמשך, הפעלה הדרגתית של היד ותוכנית שיקום ופיזיותרפיה מתאימה. הצורך בהתערבות ניתוחית ובסוג הניתוח יקבע בהתייחס לגיל המטופל, פריקה ראשונה/חוזרת, ממצאי הבדיקה הגופנית, מידת הנזק לרקמות הרכות ולעצם ורמת וסוג הפעילות הגופנית הרצויה.

עצמות מפרק הכתף

פגיעת לברום עליון (SLAP) – הלברום הוא רקמה סחוסית היקפית (טבעתית) המעוגנת אל החלק המפרקי של עצם השכמה במפרק הכתף ותורמת ליציבות המפרק. בחלקו העליון של הלברום נאחז הגיד של השריר הדו ראשי הארוך וזהו אזור עם סיכון מוגבר לפציעות. במאמצים הכרוכים בתנועות מעל לגובה הראש ובמאמצי הנפה קיים סיכון לפגיעה באזור זה. סימנים נפוצים לפגיעה: כאב עמום/עמוק בתנועות מסוימות, תחושה של חולשה בהפעלת הכתף והיד, הגבלה בתנועה בשל כאב ו"קליקים". הדמיית MRI תדגים לרוב פגיעות אלה. בהתאם לאופי הפציעה ומאפייני המטופל יקבע טיפול לא ניתוחי/ניתוחי. הטיפול הראשוני לאחר האבחנה יכלול שינוי זמני של דפוס הפעילות הגופנית, תוך הימנעות מפעילות הכרוכה בעומס ספציפי על האזור הפגוע, פיזיותרפיה מותאמת עם הפעלה משקמת של הכתף ולעיתים ישולב גם טיפול בכדורים נוגדי דלקת.

פגיעה בקומפלס לברום/גיד דו ראשי בכתף SLAP

פציעות גפה תחתונה

פגיעה ברצועות הברך – מבין הרצועות סביב ובתוך הברך, הפגיעות הנפוצות הן של הרצועה הצידית הפנימית (MCL) והרצועה הצולבת הקדמית (ACL), שבהקשר לאימוני נינג'ה יתרחשו בעיקר כתוצאה מנחיתה לא טובה על הרגל, תנועה סיבובית לא צפויה במהלך מעבר מכשול או בנפילה על רגל/ברך במנח לא תקין. סימנים נפוצים לפציעה: הספורטאי יכול לדווח ששמע וחש "תלישה" (“pop”) באזור הברך בזמן הפציעה, תחושת קריסה של הרגל וחוסר שליטה עליה, נפיחות בברך שמתחילה להופיע באופן מיידי, הגבלה בתנועה וכאבים. בכל חשד לפגיעה רצועתית יש להפסיק את הפעילות ולעבור הערכה רפואית על ידי איש מקצוע שתכלול בדיקה גופנית והדמיות מתאימות שיאששו את האבחנה וישללו פגיעות נלוות בעצם או ברקמות סמוכות. טיפול ראשוני יכול לכלול קיבוע של האזור הפגוע וקומפרסים קרים. הטיפול בפגיעה ברצועה הצידית הפנימית יהיה לרוב לא ניתוחי, עם קיבוע מוגבל בזמן בסד, שיקום ופיזיותרפיה מותאמים לפגיעה זו וחזרה הדרגתית לפעילות. בפציעות של הרצועה הצולבת הפנימית ייבחנו מאפייני הפציעה (ממצאים בבדיקה גופנית ובהדמיה), מאפייני הספורטאי (גיל, רמת פעילות, שאיפות לחזרה לספורט) ועוד על מנת להתאים את הטיפול האופטימלי. האפשרויות הטיפוליות כוללות טיפול לא ניתוחי עם פיזיותרפיה ייעודית, אימונים ספציפיים וחזרה הדרגתית לפעילות וכן טיפול ניתוחי לשחזור של הרצועה הצולבת ולאחריו טיפול משקם. חשוב להתייעץ עם איש מקצוע שזה תחום התמחותו על מנת לוודא התאמה של הטיפול הנכון, תוך הבנה של הספורטאי את המשמעות, ההשלכות, היתרונות/חסרונות, הסיכונים, מהלך השיקום הצפוי ותאום ציפיות ריאלי לחזרה לפעילות בהתאם לטיפול הנבחר.

 

אנטומיה של מפרק הברך, פגיעת רצועה צולבת קדמית ורצועה צידית פנימית

נקעים/פגיעה ברצועות סביב הקרסול וכף הרגל – פציעות ספורט נפוצות. באימוני נינג'ה יתרחשו לרוב בשל דריכה/נחיתה על כף רגל במנח לא תקין, במיוחד במכשולים המשלבים אתגרי יציבות. הנקע השכיח מערב את אחת מרצועות הקרסול (ATFL) הנמצאת בצד החיצוני ומחברת בין עצם השוקית (פיבולה) לעצם הטאלוס, אך רצועות נוספות יכולות להיפגע גם כן. סימנים נפוצים לפציעה: קושי בדריכה על הרגל, נפיחות משמעותית וכאבים. סימנים של שטפי דם פנימיים וכאבים ניכרים כולל רגישות על פני העצמות באזור יעלו חשד לפגיעות משמעותיות יותר שדורשות הערכה רפואית מיידית. הערכה כזו תכלול בדומה לפגיעות האחרות בדיקה גופנית והדמיות שונות בהתאם לאופי הפציעה. בנקעים השכיחים והפשוטים, הטיפול המקובל יהיה קומפרסים קרים, הרמת הרגל, חבישה/שימוש בתומך וניידות עם או ללא אביזר עזר לניידות. בהמשך, פיזיותרפיה ושיקום. בנקעים מורכבים ניתן לשקול קיבועים אגרסיביים יותר של הקרסול וכף הרגל, הגבלה משמעותית יותר בניידות על הרגל וכן טיפולים ניתוחיים.

פציעות גב

כאבי גב היא תלונה שכיחה בקרב ספורטאים. בענפי ספורט הכרוכים במאמצי ניתורים, קפיצות ונחיתות קיימות סיבות רבות לכאבי גב: מקור שרירי, מקור רצועתי, שברים בחוליות, בעיות בדיסקים בין חולייתיים ועוד. בהעדר פגיעה טראומטית ספציפית, הגורם השכיח לכאב הוא שרירי/רצועתי והכאב יגיב היטב לשינוי דפוס הפעילות הגופנית, פיזיותרפיה וטיפול תרופתי. כאב גב שלא חולף למרות טיפול זה ואף מוחמר או מלווה בסימפטומים נוספים, דורש ברור מסודר על ידי איש מקצוע.

פציעות - כללי

קרעים בגידים ושרירים – גידים ושרירים בגפה העליונה (לדוגמא: שרירי/גידי החזה הגדול, הדו-ראשי, הדלתויד ועוד) ובגפה תחתונה (לדוגמא: שרירי/גידי הממסטרינגס בירך האחורית) עלולים להיפגע באימונים ובעיקר במאמצים של כיווץ השריר תוך כדי התארכות שלו, מצב נפוץ במאמצי "תליה", הרמת משקל כבד, מעידות ונפילות. הסימנים השכיחים: הגבלה וכאבים בתנועות (בהתאם למיקום הפגיעה) ולעיתים דיווח על קול ותחושת  "תלישה" בזמן הפציעה. הדמיות רלוונטיות לאבחון פגיעות רקמה רכה אלה הן אולטרסאונד ו-MRI, אם כי חשוב גם להשלים צילומי רנטגן לשלילת פגיעה נלוות בעצם. על פי רוב, בפגיעות שריריות הטיפול המקובל הוא טיפול מקומי עם קומפרסים קרים, הפעלה מבוקרת ופיזיותרפיה. ניתן גם לשקול טיפול בהזרקות. בפגיעות גידיות, כתלות בחומרת ומאפייני הפגיעה ישקלו גם טיפולים ניתוחיים לתיקון/עיגון מחדש של הגידים שנפגעו/נקרעו.

 

 

שריר הדלתויד, שרירי החזה הגדול, השרירי הדו ראשי
שרירי המסטרינגס

שברים יקרו לרוב כתוצאה מנפילות ואינם פציעה שכיחה. סימנים ראשוניים לשבר: כאבים, הגבלה בתנועות ולעיתים עיוות (דפורמציה) באזור הרלוונטי. בכל חשד לשבר חשוב לעבור הערכה רפואית מיידית שתכלול בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה (כגון צילומי רנטגן). הטיפול בשברים הוא קיבוע (אם בגבס או במקבעים מתאימים אחרים – סדים ותומכים על סוגיהם השונים). לעיתים, בשל מיקום לא תקין ותזוזה של חלקי השבר תידרש מניפולציה להחזרת החלקים למיקומם האנטומי. בהתאם למאפייני השבר, ההחזרה תבוצע כחלק מהטיפול הראשוני במיון, אך לעיתים נדרשת החזרה בחדר ניתוח שתלווה בקיבוע באמצעות מקבעים ניתוחיים (פלטות/ברגים/פינים).

מאמץ יתר (Overuse)פציעות מאמץ יתר קיימות כמעט בכל ענפי הספורט וגם בספורט הנינג'ה. פציעות אלה יכולות להתבטא בדלקות בגידים/שרירים, שינויים שחיקתיים בגידים (Tendinosis) ובמקרים קיצוניים גם בשברי מאמץ. ברור ואבחון מוקדם לכאבים שהחלו להופיע שלא סביב פציעה טראומתית ופוגעים בביצועים במהלך האימון או בשגרת היום לאחריו יאפשרו חזרה מהירה יותר לאימונים לאחר טיפול מתאים. ברוב המקרים, שינוי זמני של דפוס הפעילות, טיפול מקומי באזור הפגוע, פיזיותרפיה ותוכנית אימונים מותאמת יאפשרו חזרה לפעילות ללא הגבלה. לעיתים ניתן לשקול גם טיפול תרופתי בנוגדי כאב/דלקת וכן בהזרקות מקומיות של חומרים שונים. שברי מאמץ ידרשו לרוב טיפול יותר אגרסיבי שיכול לכלול קיבועים שונים, איסור דריכה (אם בפלג גוף תחתון), הימנעות מפעילות למשך זמן ממושך יותר ובמקרים נדירים יותר גם ישקלו טיפולים ניתוחיים.

כיצד נפחית את הסיכון לפציעות ?

לסיכום...

הנינג'ה הוא ספורט אתגרי שצובר פופולריות רבה בשנים האחרונות. לצד היתרונות הרבים של ספורט זה וכמו בכל ענף ספורט, קיים גם סיכון לפציעות. ברוב המקרים, אבחנה מהירה ונכונה של הפציעה והתאמה של תוכנית טיפולית הולמת יאפשרו חזרה לספורט והמשך אימונים ללא הגבלות. כמו כן, חשוב לזכור כי ניתן להוריד את הסיכון לפציעות אם מקפידים על כללי בטיחות וזהירות, מתאמנים בהתאם לתוכנית אימונים מסודרת והדרגתית (בליווי איש מקצוע), לא מתפשרים על טכניקה נכונה ונמנעים מאימון יתר.

בהצלחה !!!

כל מה שחשוב לדעת על פציעות נינג'ה
ד"ר ניב מרום

שלכם,

signature

כל הזכויות שמורות

 - סקירה זו ניתנה כמידע כללי לציבור הגולשים באתר ואינה מהווה ייעוץ רפואי רשמי או תחליף לייעוץ כזה - 

עדכונים נוספים

error: Content is protected !!